הסבר קצר על משככי כאבים

אופיואידים )Opioids( הם קבוצת תרכובות הנקשרות לקולטני האופיואיד )opioid receptors( במערכת העצבים ובמקומות אחרים בגוף. ההשפעה המרכזית של מרבית האופיואידים היא דיכוי מערכת העצבים המרכזית תוך הפחתת יכולת הגוף להגיב לגירויים. זאת, עקב היקשרותם לקולטנים המעבירים את תחושת הכאב ואותות חישה אחרים למוח. לכן, לרוב האופיואידים יש אפקט אנלגטי. האופיואידים הם בין הסמים הפסיכואקטיביים הממכרים הנמצאים בשימוש מאז התקופה הפרהיסטורית.

רוב האופיואידים מכילים תרכובת כימית בשם מתילמורפינן )Methylmorphinane( כחלק משלד המבנה של התרכובת. לקבוצת המתילמורפינן נקשרים אטומים וקבוצות כימיות שונות, בהתאם לסוג האופיואיד. מקובל לחלק את האופיואידים למספר קבוצות:

1. אופיאטים )opiates( – אופיואידים הנוצרים בטבע ומופיעים כאלקלואידים בשרף של פרג האופיום. מורפין, הידוע כמשכך כאבים, הוא הרכיב העיקרי של האופיום. קודאין הוא האלקלואיד השני בריכוזו באופיום. אופיאטים נוספים הם אוריפאווין ותבאין.

 

2. אופיואידים סינתטיים למחצה )semi-synthetic opioids( – אופיואידים מעשה ידי אדם, המופקים מאופיאטים. בין אלו נמצאים הרואין, אוקסיקודון, הידרומורפון ואחרים.

 

3. אופיואידים סינתטיים )synthetic opioids( – אופיואידים מעשה ידי אדם, שאינם מופקים מאופיאט. זו משפחה רחבה של תרכובות, המהווה נושא לפיתוח ביו-רפואי נמשך. בין האופיואידים הסינתטיים נמצאים פנטניל, מתאדון, טרמדול, פתידין, מפרידין ופנאזוקין.

 

4. אופיואידים אנדוגניים )endogenous opioids( – חומרים אלו מופרשים על ידי הגוף ומופיעים באופן טבעי במוח. תפקידם לפקח על התנהגויות רגשיות הנוגעות לכאב, חרדה ופחד. הידועים שבין חומרים אלו נמנים עם משפחת האנדורפינים. אופיואידים אנדוגניים אחרים הם האנקפלינים, דינורפינים ואנדומורפינים.

 

חומרים אלו מכונים לעיתים קרובות "סמים נרקוטיים", אך המונח "אופיואידים" מדויק יותר, שכן "נרקוטיקה" אינה מוגדרת היטב ומכסה מגוון סמים לא-חוקיים.

באופיואידים נעשה שימוש ברפואה לשיכוך כאבים ולטיפול בשיעול ובשלשול. תופעות הלוואי הנפוצות של אופיואידים הן עצירות, גרד, בחילה, הקאה ודיכוי נשימתי שעשוי להיות מסכן חיים. היכולת שלהם לגרום לאופוריה ולהפחית חרדה הובילה לצריכה בלתי חוקית נרחבת שלהם.

 

כל האופיואידים נקשרים לאותן מולקולות במוח ובמערכת העצבים המרכזית וההיקפית – הקולטנים האופיואידיים. ההבדלים בין השפעות הסמים על הגוף נובעים מהמהירות בה הם מגיעים לקולטנים וכן בכמות הנדרשת מאופיואיד נתון כדי להפעילם. הקצב בו אופיואידים חודרים לגוף תלוי בצורה בה הם ניטלים. כאשר מעשנים או מזריקים אופיואידים, הם מגיעים לרמות שיא במוח תוך דקות. אופיואידים הניטלים בהסנפה, לעומת זאת, נספגים לאט יותר משום שהם חייבים לעבור דרך ממברנות המוקוס של האף לכלי הדם. חברות התרופות פיתחו מוצרי אופיואידים הניתנים במגוון רחב של דרכים, החל מהזרקה תוך ורידית, דרך כדורים ועד לכסניית מציצה, במקרה של פנטניל - אקטיק.

​

השפעות השימוש במשככי כאבים

שימוש באופייטים כגון אוקסיקונטין, פריקסאט ופנטאלין "פנטה" גורם לחוויה רגשית – פיזית ועוצמתית, לרגעים של אושר טהור ולתחושת ״היי״ חזקה אשר גורמת לרצון עז לחוות אותה שוב ושוב – כך מתפתחת ההתמכרות.

לעומת זאת, גמילה מאופיאטים הינה קשה ביותר וטומנת בחובה אתגרים לא פשוטים. היא כוללת שלושה שלבים חשובים הכרוכים זה בזה – גמילה פיזית, התאוששות ושלב השיקום. לפניכם מדריך מקוצר הכולל את כל הדברים שחשוב לדעת בדרך לגמילה מהירה ומוצלחת. אופיאטים הינו סם ממכר ממשפחת האופיאטים בעל פוטנציאל התמכרות גדול והרסני ביותר. מאחר שההתמכרות לסם היא טוטאלית, תהליך הגמילה ממנו כרוך בקשיים ובמאמצים רבים מצד המכור. במקרים רבים לא ניתן להיגמל מהסם באופן עצמאי אלא רק באמצעות אשפוז ועזרה רפואית צמודה תוך שימוש מבוקר בתחליפי סם אשר מקילים על תופעות הלוואי של הגמילה.

את השימוש באופיאטים לא ניתן להסתיר לאורך זמן מאחר שהשפעתו על האדם היא משמעותית ביותר – היא משנה לחלוטין את זהותו ומלווה בכאבים ובמצבים פיזיים ירודים. באופן טבעי, ככל שתהליך הגמילה מתבצע בשלבים מוקדמים יותר של ההתמכרות, הסיכויים להצלחת הגמילה עולים באופן משמעותי, ולכן חשוב מאד להכיר ולזהות בזמן את סימני ההתמכרות על מנת להעניק עזרה וסיוע כבר בשלבים הראשונים. תהליך הגמילה מאופיאטים אינו קבוע אלא מותאם לאופי של האדם המכור ולצרכים שלו, כאשר הדבר המשותף לכל תהליכי הגמילה הוא השימוש במתדון – תחליף סם אשר מרכך את תסמיני הגמילה והופך אותם לפשוטים יותר להתמודדות

​

תסימני גמילה ממשככי כאבים

בשלב הראשון, על האדם המכור לעבור גמילה פיזית מהסם ולנקות אותו מהגוף לחלוטין. שלב זה נמשך החל ממספר ימים ועד כחודש כאשר כל מטופל עובר אותו במקום בו הוא מרגיש בנוח. בתקופה זו, יופיעו סימני גמילה פיזיים רבים: הזעה מרובה, תחושת קור, רעידות, כאבים פיזיים, פיהוקים, שלשולים, בחילות לחצים, הרחבת אישונים וקריז – כמיהה גדולה לסם.

​

משך זמן הגמילה ממשככי כאבים

1. שלב ההתאוששות:

בשלב זה, האדם מתחיל להתנסות באורח חיים נקי מסמים. שלב זה נמשך כשנה והוא כרוך בהרבה התמודדויות לא פשוטות עם רגשות קשים אשר הודחקו בזמן ההתמכרות. בשלב זה מופיעים סימני גמילה נפשיים אשר גורמים לסבל רב אצל המכור: חרדות, פחדים, דיכאון, תחושת ריקנות, חוסר שקט וכו׳. הטיפול בשלב זה כולל שיחות ותמיכה נפשית אשר יסייעו למטופל להתגבר על הרגשות השליליים ועל הבלבול שיציף אותו ויסייעו לו להסתגל ולהתרגל מחדש לחיים מספקים ונורמטיביים ללא סמים.

​

2. שלב השיקום:

שלב זה נמשך כחצי שנה והוא מאופיין בחזרה לאורח חיים נורמטיבי. בשלב זה על המטופל להתמודד עם תחומים בחייו האישיים אשר ניזוקו כתוצאה מהשימוש בסמים במטרה לשקם אותם ועל ידי כך לקדם את עצמו למקום בריא יותר. התחומים שיעברו שיקום הם: מערכות היחסים המשפחתיות, מערכות היחסים החברתיות, יחסי עבודה – למידת הרגלי עבודה, עמידה בלוח זמנים, התמודדות עם סמכות, תקשורת עם העובדים האחרים וכו׳.

 

הדרך לגמילה מוצלחת מתבססת אם כן על שלוש נקודות משמעותיות הכרוכות זו בזו:

נכונות נפשית ופיזית למצב של אי שימוש בסמים.

טיפול ברגשות השליליים.

פיתוח היכולות האישיות.

 

חשוב מאד שהאדם המכור יעבור את תהליך הגמילה במקום בו הוא מרגיש בנוח ומוגן שכן מצב זה מאפשר לפתח מנגנוני התמודדות חזקים ויציבים יותר אל מול ההתמכרות. כיום, ישנן שיטות רבות לגמילה מאופייטים, כאשר המטרה המרכזית היא להקל על המכור את שלב הגמילה הראשון והקשה ביותר – הגמילה הפיזית.

חלק מהשיטות כוללות שימוש בתחליפי סם כגון סבטוקס, בעיקר כאשר מדובר במכור אשר עבר מספר תהליכי גמילה לא מוצלחים.

גמילה היא מטרה חשובה ביותר, אך חשוב להבין כי אין להשאיר את המכור לבדו לאחר שהתנקה מהסם וחשוב עוד יותר יש לעזור לו להתמודד עם הכאב הנפשי שהוא חווה.

 

טיפים להקלה בתסמיני גמילה ממשככי כאבים

תסמונת גמילה מאופיאטים מטופלת במתן בנזודיאזפינים שהראו יעילות בהפחתת פרכוסים, חרדה, טכיקרדיה, דליריום ועוד. אף על פי שטיפול בבנזודיאזפינים מוגדר כקו ראשון בטיפול בתסמונת הגמילה, מחקרים הראו שגם מתן של טגרטול יעיל.

הטיפול בדליריום טרמנס יהיה ראשית מניעה- מתן של בנזודיאזפינים למטופלים המתחילים להציג תמונה קלינית של גמילה מאופיאטים יכולה להביא למניעה של מצב זה. אם הדיליריום החל, יש לתת כלורדיאזפוקסיד מדי ארבע שעות או לוראזפם תוך ורידי. אין לתת תרופות אנטי פסיכוטיות שעלולות להוריד את סף הפרכוס. מבחינה תזונתית יש לתת דיאטה עשירה בפחמימות עם ערך קלורי גבוה. בנוסף, יש לדאוג למתן נוזלים ולתיקון אלקטרוליטים. קיימת חשיבות רבה לטיפול פסיכותרפי היות שהחולים בחרדה ומפוחדים ממצבם.

הטיפול המתקדם ביותר שקיים כיום לגמילה מאופייטים הוא תרופה בשם נלטרקסון. נלטרקסון הוא אנטגוניסט לרצפטורים אופיואידים, שמשמש בעיקר לגמילה מאופיאטים. הוא משווק בצורה גנרית כמלח הידרוכלוריד, naltrexone hydrochloride, ומשווק תחת השמות המסחריים Revia ו-Depade.

​

*מומלץ מאוד לא להגמל מאופיאטים לבד ולהיוועץ ברופא ואו איש מקצוע בעל ניסיון בתחום.