איך עוברים מהתמכרות פעילה לפיכחות?

מכור מחלים מספר לנו מה צריך לעשות כדי להיגמל

גר במקלט לגברים, עטוף במעיל סקי ישן, נצמד לפלאפון מחורבן ולכרטיס אשראי מתרוקן במהירות. כך נזכר סטיב דייויס בתחתיתו.

לפני כמעט עשור, מערכת היחסים ההרסנית של דייוויס עם קוקאין ואלכוהול הותירה אותו חסר בית ובודד. בחיפוש אחר מוצא, הוא הודה בעצמו ל-Higher Ground, קהילה טיפולית לשיקום התמכרות באוקלנד. כעת, פיכח תשע שנים, דייוויס עובד כמפקח במרכז הגמילה שהחזיר לו את חייו:

תפקיד שלדבריו עוזר לשמור עליו נקי.

דייוויס אומר שהסיפור שלו הוא אחד מאלפים - ועם 45,000 ניו זילנדים שמקבלים גמילה מסמים ואלכוהול מדי שנה, הוא לא טועה. לפי ההערכות, רק שליש מניוזילנדים עם בעיות שימוש בסמים מקבלים את העזרה שהם רוצים.

הממשלה הודיעה החודש כי תשקיע 16.7 מיליון דולר בהגדלת מספר מיטות הגמילה מסמים ואלכוהול מ-20 ל-30 במיסיון העיר אוקלנד. אבל מרכזי השיקום אומרים שזה עדיין לא מספיק. אנשים שרוצים לעשות גמילה צריכים כרגע לחכות עד חודשיים למיקום באוקלנד. רשימות ההמתנה המתישות אילצו כמה מניו זילנדים לקבל טיפול מעבר לים במקום.

דייויס מאמין שהתמכרות היא מחלה שהוא ואחרים נולדים איתה. זה משהו שנמשך כל החיים שלך ולעולם לא ניתן לרפא אותו, רק לשמור עליו. אז גם כאשר מיטה סוף סוף מתפנה, ללא תמיכה שוטפת רק קומץ ישמור על פיכחון. שאלנו את דייויס על ניסיונו בשיקום וכיצד הוא שומר על ההתמכרות שלו שנים לאחר מכן.

היי סטיב. אז באיזה שלב הבנת שאתה צריך עזרה?

סטיב דייויס: כשהגעתי למקלט לגברים. זה היה לפני תשע שנים. כל מה שהיה לי זה מעיל סקי, זוג מכנסי סנובורד, סלולרי מחורבן וכרטיס אשראי שנגמר ממש מהר איבדתי הכל. אין קשר משפחתי. המשפחה שלי התנערה ממני, כולם התנערו ממני, הייתי ברחובות.

איך ההרגשה לקבל סוף סוף עזרה?

אז מבחינתי, נכנסתי לשם כולי, חשבתי שאני יודע הכל ואז הייתי כל כך מלא בפחד וכעס, מעולם לא ידעתי שאני אדם כועס עד שנכנסתי לשם. אבל הייתי כל כך מהר צנוע, ירדתי על הברכיים שם, באמת הייתי.

נכנעתי שם, כניעה פירושה, אתה פשוט מוותר על המאבק. אתה מוותר על המאבק עם הרצון להשתמש שוב, עם הרצון להתווכח, הרצון לעשות את זה בדרך שלך, אתה מוותר על המאבק על זה שהכל קשור אליך ואתה מתחיל לחשוב על אנשים אחרים. כשאתה מוותר על המאבק הזה יש כל כך הרבה חופש וכשחוויתי את זה שם חשבתי, אני רוצה לשמור את זה בחיים שלי.

למה החלטת לעבוד במרכז גמילה?

מה שקרה זה שהייתי כל כך אסיר תודה על מה שהם עשו בשבילי, לא ייאמן מה שהם עשו. אז בשנים הראשונות שבהן עבדתי שם, התנדבתי להסיע אנשים לכל הפגישות שלהם, ואחרי זה חשבתי שאולי גם אני אהפוך למפקח. אני עושה את זה כי אני אוהב את זה. אני אוהב לראות את המעבר וזה שומר אותך נקי כי זה מפסיק את הדגש להיות עליך, זה על אנשים אחרים.

מדוע לדעתך חשוב למכורים מחלימים לעבוד בשיקום?

כל המפקחים שלנו הם מכורים מחלימים וגם כמה רופאים. מכור מבין רק מכור וצריך אחד כדי להכיר אחד, אתה יודע? אבל גם לנו יש את האמפתיה הזו. אנחנו מבינים את החבר החדש. החבר החדש נכנס לחדר, אנו מקבלים אותם בברכה. אנחנו מקשיבים לסיפורים שלהם כי זה מזכיר לנו מאיפה באנו.

מהן ההתמכרויות הנפוצות ביותר שאתה רואה כרגע?

מת'. רוב הלקוחות שלנו כיום הם מכורים למת'. אלכוהול ואחרי זה יש לנו קנאביס, והקנאביס הסינטטי הנורא הזה. ואז יש לנו כמה אופיואידים, לא הרבה, אבל כמה. אבל בשנות ה-70 וה-80, הכל היה אופיואידים.

איזה סוג של אנשים פגשת בזמן שעבדת במרכז גמילה?

יש לך שם מגוון שלם של אנשים עם אישיות שונה. עשיתי טיפול אצל שני כמרים קתולים, יש לנו רופאים, עורכי דין, יש לנו גילאים שנעים בין 18 ל-72, אני חושב ש-72 הוא הבכור שהיה לנו אי פעם. אז יש לנו שורה שלמה של אנשים, של מגדר, יש לנו טרנסג'נדרים שם, יש לנו אפילו כאלה שעוברים מעבר. אין קריטריונים מוגדרים למכור.

מה אחוזי ההצלחה בשיקום מסמים ואלכוהול במרכז גמילה?

יש לנו שבעה אחוזי הצלחה. שבעה אחוז הם האנשים שיוצאים ומשמרים את ההחלמה שלהם אחרי שנתיים, אז זה ממש נמוך.

למה זה כל כך נמוך?

מה שקורה עם מכורים הוא שיש להם נטייה לחשוב שהם בעצם נורמליים אחרי תקופה, שאין להם מחלה. וכך הם מפסיקים ללכת לפגישות או להזדהות עם מישהו והתחושה הזו של נורמליות מתגנבת פנימה. אבל ברגע שהם קולטים את זה, הם לא יכולים להפסיק. הם פשוט המומים מתחושת האופוריה וכל הבעיות שלהם מתנדפות בשניות, זה כמו לבקר חבר ותיק. אז מה שקורה זה שהם רוצים לשמור על התחושה הזו.

אז יש להם עוד כוס ועוד כוס ולפני שהם יודעים זאת, שבועיים אחר כך הם בגמילה והם לא מצליחים להבין איך לעזאזל זה התחיל.

איך שמרת על ניקיון תשע שנים?

כאשר אתה מפסיק להשתמש אתה מרגיש חוסר מנוחה, עצבנות וחוסר שביעות רצון. אז כדי לעצור את הרגשות האלה, אני הולך לפגישות שלוש פעמים בשבוע, אני מתקשר לספונסר שלי כשאני מרגיש מעונן ומעונן. אני הולך ועושה את 12 הצעדים כדי להכניס קצת הגיון וסדר לחיי. כשאתה עושה את כל הדברים האלה אתה מרגיש ממש טוב עם עצמך, אתה מרגיש ממש טוב.

התמכרות היא מחלה, יש לשמור עליה ללא הרף. ברגע שאני מתרשל או שאנן עם זה, זה הרגע שבו אני לא תקוע. זה כמו מישהו עם סוכרת, אתה צריך לטפל בזה על בסיס יומי. אתה צריך להיות מודע לזה כל יום!!!

תורגם ע"י קובי לפידות

צור קשר ב 054-6900060