איך החיים החברתיים שלך משתנים אם אתה מוותר על האלכוהול וסמים?

כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, הפיכחון שינה באופן דרסטי את ההופעה שלי זו השאלה שכולם בפיכחון שואלים את עצמם:

האם החברים שלי עדיין ירצו לבלות איתי אם אני שותה מיץ לימונדה במקום ויסקי ?

זה מטורף, אבל להגיד למעגל החברתי שלך שאתה לא שותה זה לפעמים יותר קשה מאשר לא לשתות מלכתחילה.

פיכחון הוא הרבה יותר מהחלטה לגבי הבריאות הפיזית והרווחה הרגשית שלך - יש לה השפעה עצומה על החיים החברתיים שלי וכפי שגיליתי כשויתרתי על השתייה, זה לא אומר רק לסבול מרגעים מביכים בכל פעם שאתה מגיע לבר עם חברים. לא השתייה בברים הייתה הנפילה שלי - זה היה לשתות יותר מדי, נקודה. זה השפיע על מערכות היחסים שלי, ההורות שלי, הקריירה שלי. זה היה מוצץ ממני את החיים, אז הפסקתי.

במהלך חיי, אלכוהול היה חלק בלתי נפרד מכל הדברים הקהילתיים: החל מארוחות ערב משפחתיות, חתונות וברביקיו ועד למפגשי חגים, אירועי נטוורקינג, מסיבות יום הולדת ומפגשים מאולתרים עם שכנים. רק כשהפסקתי לשתות הבנתי כמה אירועים חברתיים סובבים סביב אלכוהול זה בכל מקום. או לפחות זה היה בשבילי, שתיין כבד שעולמו החברתי סובב סביב...שתייה מרובה. מעבר לזה לא לשתות בכלל, לא היה לי מושג למה לצפות וחששתי מהגרוע מכל.

לאחר שבעה חודשים של פיכחון, אני עדיין נמנע מאירועים כבדי אלכוהול לעתים קרובות ככל האפשר. לא בגלל שאני חושש שאני אכנע לפיתוי, אלא בגלל שלראות אנשים אחרים צוברים שורה של צילומי טקילה על הבר פשוט לא מושך יותר. עדיין יש לי רק כמה חודשי פיכחון.

אבל למדתי הרבה על התרועעות בפיכחון במהלך החודשים האחרונים, הנה כמה טיפים שעשויים לעזור:

אל תצפה שהכל יהיה אותו דבר

החיים החברתיים שלך שונים עכשיו - אבל זה דבר טוב וגם אתה שונה. נקודת מפנה עצומה עבורי הייתה לקבל שזה עניין גדול ועד כמה שארצה לטאטא את זה מתחת לשטיח, אני לא יכול זה ענק. פעם עשיתי תרופה עצמית עם אחת הסמים הכי ממכרים בעולם, ואני לא עושה את זה יותר. הפכתי מאחד האנשים הכי שיכורים במסיבה להיות האדם המפוכח היחיד (לעתים קרובות).  כמובן שהדברים יהיו אחרת.

דעו שהזמן יבנה ביטחון

פעם אלכוהול היה שמיכת הביטחון שלי בכל מצב חברתי שהרגשתי בו חרדה או אי נוחות: דייטים, מסיבות משפחתיות, לילות עם הרבה נשים,עבודה וכו'. פגשתי את הארוס שלי לפני שהתפכחתי אז מעולם לא הייתי צריך לנווט בדייטים מפוכחים, אבל עצם המחשבה על זה נותנת לי עור אווז מהסוג הגרוע ביותר. לקראת סוף ימי השתייה שלי, הפחד לאבד את שמיכת האבטחה הזו היה הסיבה העיקרית שלי לא להפסיק.  אני לא אשקר: הייתי חרד ולא נוח הרבה באירועים חברתיים בימים הראשונים של הפיכחון, אז הייתי צריך להתנהג כאילו הכל מגניב. עדיין יש לי רגעים של כיווץ בטן מדי פעם כשאני נכנסת למסיבה מפוכחת, אבל ככל שהביטחון שלי בהחלטה שלי גדל, הם מעטים.

סמוך על החברים שלך

החברים האמיתיים שלך, לפחות. לפיכחון יכולה להיות השפעה מרתקת על חברויות.  כמה מחבריי היו צריכים קצת זמן כדי להסתגל לבחירת החיים המשמעותית שלי, זה מגניב איתי. כמה אחרים נסחפו ללא שום טראומה משני הצדדים - אני חושד שהפיכחון שלי אולי פשוט האיץ תהליך התפרקות בלתי נמנע.  החברים האמיתיים שלי היו שם בשבילי כשהתעלפתי במסיבות והקאתי מאחור במוניות, והם שם בשבילי עכשיו.

אני גם יוצר חברויות חדשות, כי אני מקדיש את הזמן שנהגתי לבלות בשתייה או בהנקה של הנגאובר לדברים אחרים: יוגה, שחייה, כתיבה, בלוגים -

מה ג'ון מנדלסון, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו והתמכרות קלינית  מומחה, מכנה "עולם חברתי חדש שבו שתייה היא לא התפקיד היחיד של המסיבה, ייתכן ששתיינים לשעבר יצטרכו לחפש ולהצטרף לעולם הזה, הוא אומר. ארוחת ערב, מסיבות עבודה וכל אירוע שקשור במפורש לאלכוהול יכולים להוות אתגר לאנשים שהתפכחו לאחרונה, אז אתה צריך תוכנית אם אתה הולך להשתתף בהם.

ערכו תוכנית גיבוי

למנדלסון יש עצות נוספות כדי להפוך את האירועים החברתיים המביכים האלה לקצת יותר קלים:

קח איתך את המשקאות שלך ללא אלכוהול לכל מקום שאתה הולך.  אני אוהב לשתות לימונדה ורודה או בירה ג'ינג'ר מהחבית כל הזמן - אני מחזיק במכונית שלי כי כן, אני גם עכשיו הנהג התורן ואולי קח איתך חבר מפוכח לתמיכה מוסרית.  (הערה: לכל אחד יש את הגב כמו אח או אחים מפוכחים.)

תכנון קדימה הוא חיוני, ואם מצב צפוי להיות בסיכון גבוה, זה בסדר גמור שהתוכנית פשוט תהיה ביטול, אומר מארק וילנברינג, שהוביל את החטיבה לחקר טיפול והחלמה במכון הלאומי להתעללות באלכוהול  אלכוהוליזם (NIAAA) מ-2004 עד 2009 והיה אחראי לפיקוח על מחקר על הפרעת שימוש באלכוהול באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית. אחרת, כל תוכנית צריכה לכלול תוכנית מילוט.  "אם אתה מרגיש יותר מקצת מתפתה, עזוב מיד", הוא אומר, "אין שום יתרון בבדיקת כוח הרצון שלך"

הכינו תשובה לשאלת השתייה

בכמה נקודות במהלך התפכחות מוקדמת, סביר להניח שתשאלו מדוע אינכם שותים.  וילנברינג ממליצה להחזיק ביטוי מהיר, כגון, "אני פשוט מוצא שאני מרגיש טוב יותר אם אני לא שותה."  בּוּם.  "אם מישהו מתעקש, שקול להשיב, 'האם אי השתייה שלי גורם לך לאי נוחות?'", הוא מוסיף. "המטופלים שלי גילו שבדרך כלל מסתיים קו החקירה הזה במהירות ובכבוד."  אם זה לא עובד, או אם אתה מרגיש בלחץ מחברים לשתות, זו הנקודה שבה אתה צריך להטיל ספק ביחסים האלה.

"עבור אנשים רבים, פיכחון הוא הנורמה ויש מעט עד אין סטיגמה של אנשים שאינם שותים", אומר מנדלסון. "החברים בקבוצות האלה הם חברים, כי יש להם תחומי עבודה, פנאי ומקצוע דומים. אם הקבוצה החברתית שלך בנויה סביב שתייה, זה יכול להיות קשה לקבל קבלה להתנהגות שלא מתרגלת על ידי הקבוצה. עבור אנשים השוקלים אורח חיים מפוכח סביר להניח שהם יצטרכו לפתח קבוצות עמיתים ופעילויות חדשות. 

הם שם - כל מה שאתה צריך לעשות זה למצוא אותם."

אם כל השאר נכשל, פשוט תישאר בבית.  ברצינות. קח את הזמן שלך עם כל העניין המפוכח הזה, והתמקד בעצמך. בשבועות הראשונים של התפכחות, כשהסתובבתי בעצמי בניסיון להבין איך לספר לאנשים שאני כבר לא שותה, האדם המפוכח היחיד שאני מכיר אמר לי, "השיחה היחידה שאתה צריך לנהל היא איתה.  עַצמְךָ."  זו מנטרה די טובה למפוכחים שזה עתה עברו לתהליך של החלמה.

תורגם ע״י קובי לפידות